הנה קיצור לשון ספר
עין יצחק ח״א
[מהדורת תשס״ט עמוד תקיג]
מאת מוהר״ר יצחק יוסף שליט״א
בהסכמת מרן הגאון
רבינו עובדיה יוסף שליט״א
יש לוחות שנה בחוץ לארץ שכתבו זמן עמוד השחר כשעתיים וארבעים דקות קודם נץ החמה, וזה אינו על פי דעת הפוסקים, שאף אם רואים קצת אור בזמן זה, אין לנו לילך אחר מה שעינינו רואות, אלא אחר המבואר בתלמוד ובפוסקים, שזמן עמוד השחר הוא שבעים ושתים דקות [לפי חשבון שעות זמניות] קודם נץ החמה. ורק אז מותר להתחיל להתפלל [ברכת ברוך שאמר], וכעבור שש דקות מזמן עמוד השחר מותר לפועלים להתעטף בציצית ולהניח תפילין. אבל לא קודם לכן.
זמני הלוחות באירופא [ובצרפת]
הנה זמן עמוה״ש הוא כדי שיעור מהלך ד׳ מילין קודם הנץ, כמבואר בפרק ערבי פסחים, ושיעור מיל לדעת מרן י״ח דקות, נמצא דשיעור ד׳ מילין הוא ע״ב דקות, בשעות זמניות, קודם הנץ. ועיין בשו״ת יחוה דעת ח״ב (סי׳ ח), שהובאו דברי הפוסקים ומחלוקתם בענין שיעור מיל. והוכרעה ההלכה לדידן כדעת האומרים ששיעור מיל י״ח דקות, שכן דעת מרן הש״ע (או״ח סי׳ תנט, ויו״ד סי׳ סט). ושם הובאו דעת רש״י והראב״ן והראב״ד, שאם התפלל קודם עמוה״ש יצא. אלא שאין כן דעת הרמב״ם והתוספות והרא״ש והטור והש״ע, ורוב הפוסקים. ולכן אם עבר והתפלל קודם עמוה״ש, יחזור ויתפלל בתנאי נדבה. ועיין בשו״ת חשב האפוד ח״ב (סי׳ לה). [...]
ועל כל פנים בודאי שאין להתפלל קודם עמוה״ש, וכמו שהזהיר על זה במור וקציעה, והביא דבריו ביפה ללב (דף פב.), כי אותם המתפללים בחושך ואפלה וקוראים אותה תפלת ותיקין, ורבים מעמי הארץ מתייהרים שכר ירדופו על ידי כך, ולא אור נגה עליהם בחשכה יתהלכו, דלא כמר ודלא כמר, לא יצאו ידי חובתם כלל, ואינה אלא יוהרא ורוח יתירא. והנהו דרדקי או עתיקי דלא דייקי תלו בוקי סריקי כותיקי. ואע״ג דחזינן לרבנן קשישאי דהוו עבדי הכי, אינהו הוו דייקי טפי וידעי ובקיאי טובא לכווני שעתא כהוגן, שכל מעשיהם לשם שמים, אבל לא כל הרוצה ליטול את השם יטול. ועיין בשו׳׳ת לב חיים ח״ב (סי׳ יט).
גם בהקדמה לשו״ת זקן אהרן ח״א כתב, דקודם עמוה״ש לא עלה על דעת שום פוסק להתיר, אפי׳ למי שהוא אנוס ודחוק שצריך לילך לשיירא שלא ירצו להמתין לו, וכמ״ש להדיא הטור גבי ק״ש הסמוכה לתפלה, דגם מי שהוא אנוס לא הותר כי אם אחר עמוה״ש ולא קודם.[...]
וראה בעין יצחק ח׳׳ג על קבלת הוראות מרן (עמוד רל), שהארכנו בענין הזמנים שהובאו בלוחות השנה בצרפת, בהוצאת הרב פוזן, וכתבנו שם להעיר שאינם לפי דעת מרן השלחן ערוך זיע״א, שהרי לדעת מרן זמן מהלך מיל הוא שמונה עשרה דקות זמניות, ונודע שבין עמוד השחר לנץ החמה יש שיעור של מהלך ד׳ מילין, דהיינו 72 דקות זמניות. וגם בימי הקיץ הארוכים, ששעה זמנית היא בצרפת כשבעים וחמש דקות, ואז מהלך מיל יותר מ-18 דקות, כ-25 דקות בערך, וד׳ מילין הוא כ-100 דקות. ונמצא שיש ימים שזמן עמוד השחר בצרפת הוא בערך שעה וארבעים דקות קודם הנץ. אבל לא קודם לכן, ואילו בזמני עמוד השחר שפירסם הרב פוזן כתב זמן עמוד השחר כשעתיים וארבעים דקות קודם הנץ, ולדוגמא ראה בזמנים ליום החמישי לחודש השישי למנינם, שכתב זמן נץ החמה בשעה 5.54 וזמן עמוד השחר 3.14 שהוא הפרש של שעתיים וארבעים דקות קודם הנץ, וממילא אם יתפללו ויברכו על טלית ותפילין לפי המבואר בלוח של הרב פוזן ייכשלו בברכות לבטלה ובביטול מצוות וכו׳.
ושלחנו הדברים לרב פוזן, וכתב לנו אריכות שיש לשער בשעות זמניות, אחר שהבין בטעות מדברינו שאנו משערים בשעות שוות, ולא היא, כי הרי ביארנו בכמה דוכתי שמשערין בשעות זמניות, ועם כל זה זמני עמוד השחר שפירסם בלוח שלו אינם לפי המבואר בדעת מרן הבית יוסף. כי אין לנו לקבוע ע״פ מראה עינינו נגד דברי חז״ל. וראה בעין יצחק שם.
...
הנה לשון ספר עין יצחק ח״ג
[מהדורת תשס״ט עמוד רל]
זמני התפלות בצרפת
אודות זמני עמוד השחר
של לוח הרב פוזן
כאן המקום להעיר בענין זמני התפלות בצרפת, שיש לוח שנה של הרב פוזן, ובו זמן עמוד השחר, וזמן טלית ותפילין, ואינו כלל לדעת מרן השלחן ערוך שהספרדים הולכים בעקבות הוראותיו. שהרי דעת מרן השלחן ערוך דשיעור מיל, הוא שמונה עשרה דקות, כמבואר בב״י או״ח סימן תנט, ויו״ד סימן סט. וכתב בשדי חמד (מערכת ב׳ סימן א׳ עמוד תקמז), דאף שיש אומרים דשיעור מיל הוא כ״ד דקות, ואם כן שיעור שלושת רבעי מיל הוא י״ח דקות, וכתב באליה רבה שכך סבירא ליה להמהרי״ל, אבל האמת דאנו קיבלנו הוראות מרן דשיעור מיל הוא י״ח דקות. וכל דין השייך בכהאי גוונא הסברא הנכונה לנהוג בשב ואל תעשה. ע״ש. ובגמרא פסחים (פרק ערבי פסחים) מבואר דזמן עמוד השחר הוא ד׳ מילין קודם זמן הנץ, והיוצא מזה דזמן עמוד השחר הוא שבעים ושתים דקות קודם הנץ. וזמן טלית ותפילין הוא משיראה את חבירו מרחוק ד׳ אמות ויכירנו, וכתב בארץ חיים סתהון (סימן ל׳) משם הפרי מגדים (סימן נה א״א סק״ב) ששיעור משיראה את חבירו מרחק ארבע אמות ויכירנו, היינו שש דקות אחר עמוד השחר. ע״ש. אך הפרי מגדים סיים, שאין זה ברור. ובספר פקודת אלעזר (סימן נח דף ע׳ ע״א בד״ה ונראה, ובדף עח ע״א בד״ה ומהרי״ס) כתב בשם הדברי יוסף (דף סה ע״א) שהוא שעה אחת בדיוק קודם הנץ החמה. וכן כתב בכף החיים (סימן יח אות יח), שמנהג ירושלים שלובשים טלית ותפילין שעה אחת לפני הנץ החמה. ע״ש. ואילו בלוחות השנה הנפוצים בצרפת כתבו זמן עמוד השחר, וכן זמן טלית ותפילין שיעור רב קודם מהשיעור הנז׳. ולהסוברים דשיעור מיל הוא יותר משמונה עשרה דקות, ניחא, אבל לדעת מרן שקיבלנו הוראותיו דשיעור מיל הוא שמונה עשרה דקות אם יקדימו להתעטף בציצית ולברך על תפילין, הרי שברכותיהם יהיו לבטלה, שעדיין לא הגיע זמן טלית ותפילין. וכן אם יברכו ברוך שאמר וברכות קריאת שמע קודם עמוד השחר, הרי ברכותיהם ברכות לבטלה. וכמבואר כל זה בילקוט יוסף על הלכות ציצית ותפילין, ובריש הלכות תפלה. ואף דלגבי פועלים אנו מקילין בזה לשער כשש דקות אחר עמוד השחר, שאם לא עכשיו אימתי. וכמבואר בשו״ת יחוה דעת ח״ב (סימן ח׳), ובילקוט יוסף חלק ב׳ (עמ׳ טז). ע״ש. ועיין בשו״ת איש מצליח (סימן טו דף נב ע״ב). ודו״ק. מכל מקום הזמנים שפורסמו בלוח בצרפת הם מוקדמים הרבה יותר מהזמן הצריך להיות על פי דעת מרן.
ולדוגמא ראה בזמנים ליום החמישי לחודש השישי למנעם, שכתב זמן נץ החמה בשעה 5.54 וזמן עמוד השחר 3.14 שהוא הפרש של שעתיים וארבעים דקות קודם הנץ, והרי בגמרא פסחים אמרו שההפרש ביניהם הוא שבעים ושתים דקות, וגם אם נחשיב הכל לשעות זמניות כדברי הרמב״ם בפירוש המשניות, [כפי האמת], ונחשיב זמן מהלך מיל ליותר מ-18 דקות, לא יתכן שיהיה כזה הפרש גדול של 2.40 דקות בין נץ החמה לעמוד השחר.
ומעתה מה שכתב שם שביום זה זמן הנחת תפילין הוא בשעה 4.24 הנה רבבות דרי אירופא שיעשו כן נכנסים לברכה לבטלה, ואינם מקיימים מצות תפילין בתקנתה.
ולדוגמא נוספת, במה שכתב בתאריך הראשון לחודש הראשון למספרם, שזמן נץ החמה הוא 8.44 וכתב שם דזמן עמוד השחר הוא בשעה 7.00 וזה אינו לדעת מרן, דאין זה שבעים ושתים דקות קודם הנץ. וגם מה שכתב שם זמן הנחת תפילין באותו יום שהוא בשעה 7.33 אינו לדעת מרן, דלפי מה שנתבאר הוא כשיעור שעה קודם הנץ, או 6 דקות אחר עמוד השחר לפועלים, ובשעה 7.33 עדיין לא הגיע זמן זה, ונמצא שמברכים ברכות לבטלה בכל יום, וכמה חששו רבותינו אפילו לספק ברכה לבטלה, ואמרו דקיימא לן ספק ברכות להקל אפילו נגד רוב הפוסקים, ואפילו נגד מרן, וכל שכן כאן שהוא ברכה לבטלה לדעת מרן שקיבלנו הוראותיו. וצריך לשער בשעות זמניות לפי חשבון היום מעמוד השחר עד צאת הכוכבים. ומתחילים לשער ביום בינוני, והולך ומתקדם עמו בכל יום.
ובלוח הזמנים התמידי לפרים שהוציאו בצרפת על פי פסקי מרן אאמו״ר שליט״א שינו כמה מהזמנים, וכתבו הזמנים בהתחשב בגבת העיר, וגם בגבעות שבמערב ובמזרח. וקבעו זמן עמוד השחר כדעת מרן הב״י, וכגון בתאריך הראשון לחודש יולי למנעם, בלוח של הרב פוזן זמן הנץ הוא 5.54 וזמן עמוד השחר הוא 3.12 שהוא כשעתיים ומחצה, ואילו בלוח החדש זמן עמוד השחר הוא 4.17 והוא החשבון הנכון, לפי דעת הב״י, ולפי שעות זמניות.
ואמנם לגבי זמן צאת השבת, וכן זמן כניסת השבת, כיון שהדבר כרוך בספיקות של תורה, בודאי שיש להחמיר כפי כל השיטות, וטוב עשו שם שכתבו זמנים של צאת השבת ויוהכ״פ לחומרא. אך בשאר צומות דרבנן שפיר אפשר להקל לאכול אחר למעלה מעשרים דקות אחרי השקיעה הנראית, וכן לענין תפלת ערבית. ובמילי דאורייתא יש להחמיר עד שיצא הדבר מידי כל ספק.
ואציין כאן מכתב שכתבנו לרבני הקהלות בצרפת, מיום כ״ב אלול תשס׳׳ו:
לכבוד הקהלות הקדושות בפריז וסביבותיה, ה׳ עליהם יחיו !
פנו אלינו מספר רבנים מהקהלות הקדושות בצרפת, וביקשו לעורר את הצבור להזהר ולהשמר בזמני כניסת השבת וצאתה, לאחר שהוציאו לוח שנה חדש ובו כתבו דברים חדשים, לשנות ממה שהיה נהוג עד כה. ועיקר סמיכתם היה על מה שנתבאר בספרים יביע אומר וילקוט יוסף, שעל פי דעת מרן השלחן ערוך זמן צאת השבת הוא קרוב לעשרים דקות אחר השקיעה. וכן לגבי תעניות וזמני התפלה.
אולם ברור שזמן זה אינו שייך כלל בצרפת, שהרי הכל רואים שבצרפת מהשקיעה עד צאת הכוכבים יש זמן רב, וברור שאחר עשרים דקות מהשקיעה עדיין לא הגיע כלל זמן צאת הכוכבים, והעושה בו מלאכה ח״ו נכשל באיסורי כרת, ובאיסורי שבת החמורים. וגם לעניני תעניות ושאר כל הדברים, זמן צאת הכוכבים בצרפת, אינו כזמן צאת הכוכבים בארץ ישראל, ויש להקפיד בזה גם לגבי זמני תפלה וכדומה.
לפיכך צדקו דברי הרבנים, ראשי עם קודש, להזהיר את הצבור הרחב שלא להכשל ח״ו באיסורי תורה, ולהקפיד שזמן צאת הכוכבים יהיה כפי שהיה נהוג עד עכשיו, בלא שום שינוי. ואותם שערכו את הלוח וכתבו בו שינויים בזמן צאת הכוכבים, וכתבו בלוח החדש, שזמן צאת השבת אינו לפי דעת מרן שליט״א, חבל מאד שלא התייעצו עם מרן אאמו״ר שליט״א, ואילו היו מתייעצים אתו, בודאי היה מדריכם בדרך הנכונה להזהר ולהשמר במאד בזמני צאת השבת. שיש הבדל בין זמן צאת השבת בארץ ישראל לזמן צאת השבת בצרפת, דספק דאורייתא לחומרא. והכל לפי מקומו ושעתו.[ע״כ המכתב].
והנה כל זה שלחנו להרב פוזן הנ״ל, ושלח לנו מכתב שהיאך כתבנו לשער בשעות שוות, הרי קיימא לן לשער בשעות זמניות, וכן מבואר בשו״ת יחוה דעת וכו׳, והאריך בזה. ותמיהני היכן מצא בדברינו שכתבנו שיש לשער בשעות שוות, אדרבה כתבנו כמה פעמים שהשיעור הוא בשעות זמניות, וכך גם ביארנו בילקוט יוסף חלק א׳ שיצא לאור בשנת תשמ״ה, וזה פשוט וברור. ומה שטען שאנו מבלבלים את הצבור, והוא בדק את המציאות וכו׳, הנה כשיש חשש של ברכות לבטלה וביטול עשה דתפילין, וביטול תפלה וכדומה, אין לחוש לטענות כאלה, ואדרבה יש לחוש לזה מחומר הענין. ולכן אף שכתב לנו בלשון קשה, אני על משמרתי אעמודה, ולא תגורו מפני איש כתיב.
וגם במה שטוענים שבצרפת רואים אור יום כבר יותר משעתיים קודם הנץ, הנה אין לנו להתחשב במה שאנו רואים, דכדי שיתחיל היום צריך שיהיה אור יום ברור, וכדי שיתחיל הלילה צריך שיהיה חושך ברור. ובזה אין אנו בקיאים והולכים אחר דברי חז״ל. ודו״ק.
ולכן לענין זמני התפלות בצרפת, אין לספרדים ללכת על פי לוח השנה הנפוץ שם, ובאמת שכאשר הגענו לצרפת מספר פעמים, התרענו על הדבר שזמני עמוד השחר המופיעים בלוחות השנה בצרפת, אינם לפי דעת מרן השלחן ערוך, ורבים לא ידעו כלל חשבון הזמנים, והלכו אחר הלוח הנפוץ מחוסר ידיעה, וגם תלמידי חכמים הנמצאים בצרפת סמכו על הלוח בלא לרדת ליסודן של דברים, ונכשלים בברכות לבטלה על טלית ותפילין, ובברכות התפלה. ולכן שומה עלינו לעורר את הכל להחזיר עטרה ליושנה לשמוע לקול הוראותיו של מרן.
ומה שטענו שהרי בצרפת יש כמה מנהגים נגד דעת מרן, הנה אף אם נסכים להניחם במנהגים מסויימים נגד מרן, אבל כשתבוא חשבון תמצא שגם אם תקבץ כל המנהגים הללו שלא נוהגים כמרן, לא תגיע אפילו לכמאה פרטים, וגם בהם לא כל הספרדים נוהגים דלא כמרן, אלא בפרט אחד נוהגים המרוקאים נגד מרן, ובפרט אחר התוניסאים. וכן ע״ז הדרך, דו״ק ותשכח.
ועל כל פנים הרי יש אלפי אלפים של סעיפים בשלחן ערוך שאין בהם מנהג נגד מרן, ובהם ברור שכו״ע מודים שכל הספרדים קבלו הוראות מרן, וכמו שמפורש בספרי האחרונים הספרדים מכל עדות המזרח, ואפילו התימנים, א״כ לצאת ולומר שלא קיבלנו הוראות מרן בצורה ברורה, היא ממש סטירת לחי לכל גדולי רבותינו הספרדים שקראו בקול גדול שקיבלנו הוראות מרן. ובאמת שאין צריך להיות חכם גדול כדי להבין דברים פשוטים כאלו, ומן המושכלות הראשונות הוא לידע להבחין בין ״כלל״ לבין ״יוצאי דופן״. והדברים שנהגו בהם נגד מרן לכולי עלמא הם יוצאי דופן אף לדעת רבינו הגרי״ח, ואילו קבלת הוראות מרן זהו כלל גדול מאד, ואינו נגרע אם יש מעט יוצאים מהכלל, שכך היתה הקבלה מעיקרא. ועוד יש להשיב על דבריו לפרטים.
שאין להתחשב במה שעינינו הרואות לענין עמוד השחר וצאת הכוכבים :
ומה שטענו שעל פי המציאות חזינן שיש כבר אור יום כשעתיים קודם הנץ, הנה אין אנו רשאים להחליט בעניני ספק ברכות ומצות טלית ותפילין וברכת ברוך שאמר וכו׳ על פי מה שנראה בעינינו, נגד דברי הגמרא והראשונים ומרן הש״ע ז״ל. כי אין אנו יודעים במדוייק מתי אור נחשב כבר כיום גמור, ועלינו ללכת אחר המבואר בגמרא ובפוסקים שמפיהם אנו חיים.
וכיוצא בזה מצינו שכתבו להעיר על מה שכתב בשו״ת מהר״ם אלשקר (סימן צו) על שיטת רבינו תם דסבירא ליה שיש שתי שקיעות, וכתב שידוע הוא ומושכל ראשון שדברים אלו אין להם שום מציאות אלא לדעת חכמי ישראל (בפסחים צד.), שסוברים גלגל קבוע ומזלות חוזרים וכו׳, אבל חכמי אומות העולם אומרים גלגל חוזר ומזלות קבועים, ושהחמה מהלכת בלילה תחת הארץ, ואין שם אלא שקיעה אחת וכו׳, הילכך לדבריהם וכו׳. וקשה על רבנו תם, שהרי חכמי ישראל חזרו בהם וביטלו דעתם מפני דעת חכמי אומות העולם. ע״כ.
והגאון רבי צדוק הכהן מלובלין בשו״ת תפארת צבי חלק א׳ (חלק יורה דעה סימן ה אות ד, דמ׳׳ו ע״ב) שפך סוללה על דברי המהר״ם אלשקר, שהרהיב עוז
