Chalom,
Vous venez comme à votre habitude de toucher un sujet très sensible et complexe des Halahot Brahot!
Concernant le premier problème il faut que vous sachiez que concernant la boisson les temps changent que par rapport à la consommation d'aliments.
C'est à dire que s'il est vrai que concernant les aliments à l'état solide la quantité à consommer est 28 grammes en 7 minutes, ou 4 minutes d'après certains; concernant la consommation de boissons la quantité est de 86 ml en une fois voir deux. (Ce n'est pas énorme compte tenu du fait que les petits goblets en plastique contiennent une quantité d'environ 180 voir 2àà ml chacun). C'est à dire sans avoir retiré le verre de la bouche plus d'une fois! Ceci est vrai pour tous les Séfaradim. Certains Achkénazim dont le Gaon de Vilna disent que concernant la boisson on peut aussi évaluer par rapport aux 4 ou 7 minutes, cependant le Michna Béroura n'approuve pas cet avis!
Ceci étant, concernant le café ou le thé, c'est certain que vous ne pouvez pas consommer cette quantité en une fois, et vous êtes donc dispensée de Braha finale. Si vous laissez le fond du verre se refroidir et que vous le buvez en une fois, l'opinion du Michna béroura est qu'ayant été bu en une fois on peut donc réciter la bénédiction finale. Cependant la coutûme Séfarad est de dire qu'on ne doit réciter de bénédiction finale vu que ce n'est pas la facon ordinaire de boire du thé ou du café.
A la fin de cette réponse je vous ferai un copier coller d'un résumé de cours que j'ai écrit à l'époque et qui est en hébreu, je suis désolé pour ceux qui ne comprennent pas l'hébreu mais je n'ai pas encore eu le temps de le traduire en Francais!
Concernant votre seconde question vous devez savoir que tant que vous vous trouvez dans le même lieu c'est à dire sous le même toit, vous n'êtes pas considérée comme ayant changé d'endroit et n'avez donc pas besoin de réitérer une bénédiction.
L'idéal est cependant, affirme le Hafets Haim au moment où vous récitez la bénédiction innitiale que vous ayez l'intention de vous déplacer par la suite d'une pièce à une autre dans la même maison.
D'autre part si du lieu dans lequel vous vous trouvez vous pouvez voir le second lieu, ce n'est même pas la peine, même à priori d'avoir une telle intention. Enfin, si votre habitude est de vous mouvoir d'une pièce à une autre pendant votre consommation de l'aliment bien que vous n'ayez zu aucune intention c'est autorisé même à priori de vous déplacer de la première pièce à la seconde. Je vous fait aussi un copier coller de ces lois là si D. veut!
Kol touv!
דיני השיעורים המחייבים בברכה ראשונה ואחרונה
הקדמה: קיים הבדל מהותי בין הברכה הראשונה שמברכים על המאכלים, ובין הברכה האחרונה. ההבדל הוא שמתחייבים בברכה ראשונה אפילו על כמות מועטת מאד שאוכלים, מה שאין כן בשביל להתחייב ברכה אחרונה צריכים לאכול כמות חשובה ובזמן מסויים מוגבל. ההבדל הוא שאסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה, ואם כן ברגע שאוכלים אפילו כמות מועטת על מנת ליהנות, מתחייבים בברכה ראשונה. אמנם ברגע שכבר בירכו ברכה ראשונה, כבר נהנו מהעולם בברכה, ואם כן אין לברך ברכה אחרונה אלא אם כן אכלו כמות חשובה שנבאר בס"ד.
א- ברכה ראשונה.
הבא לאכול איזה מאכל שיהיה, באיזו כמות שתהיה, במטרה ליהנות מאכילת אותו המאכל, מתחייב לברך ברכה ראשונה. לדוגמא, הבא לאכול פרוסת לחם קטנה מאד ששיעורה פחות מכזית, חייב לברך לפני כן ברכה ראשונה "המוציא לחם מן הארץ".
-דין הטועם איזה מאכל
כל הדין שכתבנו, אמור במקרה שאוכל את המאכל בכוונה ליהנות מאכילת אותו המאכל, אבל אם הוא בא לטעום ממנו בשביל לדעת אם הוא טעים או אם חסר תיבול וכדו', ושהוא בולע את מה שהכניס לתוך הפה, אז אם הוא טועם כמות של כזית הוא חייב לברך ברכה ראשונה. אמנם אם הוא טועם פחות מכזית, כמו שהרגילות במקרים כאלו, נחלקו הראשונים האם חייבים לברך על הטעימה הזו. להלכה, מרן שו"ע פסק שאין לברך ברכה ראשונה (וגם לא אחרונה), על אותו המאכל. אמנם, היות ויש פוסקים שסוברים שצריכים לברך במקרה זה, ומרן הביא את דעתם, על אף שלא פוסקים כמותם, מכל מקום עדיף לצאת ידי כולם ולעשות כפי העצה הבאה. דהיינו, שיש לכוון להדיא שבאים ליהנות גם כן מטעימת אותו המאכל (אפילו שייתכן שחסר קצת מלח וכדו'), ואז לפי כולם ניתן לברך ברכה ראשונה על אותו התבשיל. לדוגמא, אשה הבאה לטעום את התבשיל של שבת בשביל לדעת אם לא חסר מלח וכדו', מצד הדין יכולה לטעום כמות פחותה מכזית ולבלוע את אותה הכמות, ולא לברך עליה שום ברכה. אמנם העצה היעוצה היא, שהיא תכוון להדיא ליהנות מטעימת אותו התבשיל ותוכל לברך על אותה הטעימה. וזה, על אף שכוונתה העיקרית בשביל לדעת אם התבשיל חסר מלח או לא. עוד עצה, שהיא תטעם, ולא תבלע את המאכל אלא תפלוט אותו, ובמקרה זה יכולה לטעום ולא לברך ולצאת גם כן ידי כל הדיעות.
וכתבו הפוסקים שאם הוא התכוון ליהנות מאכילת אותו התבשיל ובירך, ולאחר שהכניס אותו בתוך פיו נמלך ורוצה לפלוט אותו, מותר הדבר ואין בזה חשש של ברכה לבטלה. אמנם למעשה בודאי שעדיף במידת האפשר לבולעו.
-דין השותה תרופה לרפואה וכדו'
הבא לשתות איזה סירופ לרפואה, או לאכול כל מיני מאכלים במטרה להתרפאות, הדין תלוי. אם יש לתרופה הזאת טעם ערב, אז צריך לברך עליה ברכה ראשונה. אמנם אם אין לה טעם ערב, אין לברך ברכה ראשונה. וכמו כן, מי שמטייל ביום חם, ושותה מים כל כמה זמן בגלל שהוא חושש מהתייבשות, מכל מקום אם נהנה משתיית המים כפי שמצוי, עליו לברך ברכה ראשונה לפני ששותה ממנו.
-דין הלועס מסטיק וכדו'
על פי האמור לעיל בעניין הטועם ופולט, שברור לפי כל הדיעות שאין לו לברך ברכה ראשונה, יש מהאחרונים שכתבו שאין לברך ברכה ראשונה על המסטיק, מכיון שאינו בולע מאכל ממשי אלא רק הטעם, שאין בו כל כך ממשות. אמנם רוב הפוסקים חלקו עליהם והסיקו שאפשר לברך שהכל על המסטיק מכמה סיבות. הראשונה, שהברכה היא על ההנאה, והיות ונהנה מהטעם של המסטיק יכול לברך, ואינו דומה למי שבא לטעום תבשיל ופולט אותו שאין לו לברך עליו מכיון ששם אין לו כוונה כלל ליהנות מאכילת אותו מאכל, מה שאין כן אצלינו שהוא מתכוין ליהנות הוא שפיר יכול לברך עליו. השנייה היא, שיש איזה שהוא כמות אפילו קטנה של סוכר וטעם וכו' שמגיעה עד למעיים, ועל אף שהכמות הזאת קטנה, הרי כבר הסברנו לעיל שבנוגע לברכה ראשונה, לא צריכים יותר מכמות קטנה.
וע"כ למעשה המנהג לברך על גומי לעיסה, ואין בזה שום הבדל בין גומי לעיסה המכיל סוכר, לבין גומי לעיסה דייאט (שיש סוכרזית במקום סוכר).
והלועס שורש של לקריץ וכדו', ברכתו שהכל מכיון שאינו אוכל אלא טעם בעלמא.
ב- ברכה אחרונה על דברי מאכל
-על דברי מאכל
מתחייבים בברכה אחרונה ברגע שאוכלים שיעור כזית במשך זמן של כדי אכילת פרס. שיעור כדי אכילת פרס הוא 4 דקות, ויש שנקטו שהשיעור הזה הוא עד 7,5 דקות. אם אוכלים כזית תוך 10 דקות לדוגמא, כל החתיכות שאוכל אינם מצטרפות לשיעור כזית, מכיון שזה זמן מדי ממושך בשביל להיחשב לאכילה אחת, ועל כן במקרה זה לא מברכים ברכה אחרונה כלל.
-על פת
הדין שווה בנוגע לאכילת פת. דהיינו שברגע שאכלו כמות לחם של כזית תוך זמן של כדי אכילת פרס, מתחייבים לברך ברכת המזון.
אמנם ראוי מאד לציין, שאין חיוב ברכת המזון מדאורייתא אלא אם כן אכלו כמות של כדי שביעה. וישנם בזה קצת השלכות במקרים מסויימים.
וראוי לציין, שיש ספק אם נשים חייבות בברכת המזון מן התורה בכלל, דהיינו אפילו כשאכלו שיעור של כדי שביעה.
ועל כן, ציינו הפוסקים שמאד ראוי לאכול כזית לחם כבר מתחילת הסעודה תוך זמן קצר של כדי אכילת פרס, כדי להיות בטוחים שהתחייבו בברכת המזון, וחוץ מזה מאד חשוב להקפיד על זה כדי שהברכה שהוא מברך על נטילת ידיים לא תהיה ברכה לבטלה.
-על עוגה
בשביל לברך ברכה אחת מעין ג' על עוגה, לא מספיק לאכול מהעוגה שיעור כזית בכדי אכילת פרס אלא צריך לחשב שאכל כזית קמח בכדי אכילת פרס.
אמנם הכרעת המ"ב ששאר המינים מצטרפים לקמח, כך שבמקרה ואוכל כזית מהעוגה תוך כדי אכילת פרס, על אף שבפועל אכל פחות מכזית קמח, אין הדבר מעכב אותו מלברך על המחיה. אמנם הכף החיים ועוד פוסקים ספרדים לא הסכימו לדבריו. הכרעת הגר"ע יוסף שליט"א היא שכל שיש בעוגה כמות מספקת של קמח באופן שאם היה אוכל משך כל הזמן של כדי אכילת פרס מהעוגה היה יוצא שאכל כזית קמח, אז שאר המרכיבים של העוגה מצטרפים וכל זמן שאכל כזית מהעוגה, ניתן לברך על המחיה.
לדוגמא, הבא לאכול עוגיות למיניהם, שהמרכיב העיקרי שלהם הוא הקמח, ברוב המקרים מספיק לאכול כזית מהעוגה בשביל להתחייב ברכה אחרונה, מה שאין כן עוגות טורט למיניהם שאין בהם הרבה קמח, ברוב המקרים אינו יכול לברך ברכת על המחיה על אף שאכל כזית מהעוגה. ולדעת האשכנזים, נוהגים כהכרעת המ"ב שבכל מקרה כל שאר המרכיבים מצטרפים לקמח, ואפשר לברך על המחיה מהרגע שאכל כזית מהעוגה במשך זמן של 4 דקות.
-על בריה שלימה
הראשונים מסופקים מה הדין באוכל בריה שלמה, ואמנם שיעורה הוא פחות מכזית, האם מתחייבים בברכה אחרונה או שלא. לכן פסק מרן שו"ע שנכון ליזהר לא לאכול בריה בשיעור פחות מכזית. כלולים בבריה כל מיני דברים כמו גרגיר של ענב, פרידה של רימון, זית שלם, דג שלם, קטנית וכו'. ואם חתכו חלק מהפרי, ומכניסים אותה לתוך הפה, בודאי שאין דינה כבריה. לקח זית שלם והוריד את הגרעין ממנו, נחלקו האחרונים אם זה עדיין נחשב לבריה מכיון שמה שהוא הוריד הוא דבר שאינו ראוי לאכילה או שבכל מקרה זה כבר לא נחשב לבריה.
[u]ג- ברכה אחרונה על משקים[/u]
בניגוד לדברי מאכל שחיוב ברכה אחרונה חל מהרגע שאכלו כזית בכדי אכילת פרס, במשקים החיוב חל מהרגע ששתו רביעית תוך כדי זמן של שתיית רביעית. וזה זמן הרבה יותר קצר מכדי אכילת פרס.
למעשה קשה מאד לשער מה הוא הזמן של כדי שתיית רביעית, ומסקנת ההלכה היא שצריך לשתות רביעית בפעם אחת דהיינו בלי להוציא את הכוס בינתיים מהפה.
אמנם שיטת הגר"א שגם בנוגע למשקים ההגדרה היא שיעור רביעית בשיעור זמן של כדי אכילת פרס. ולהלכה, פסק המ"ב שלא נוקטים כדעת הגר"א, אמנם ראוי להימנע מליכנס למחלוקת הפוסקים בענין זה.
-על קפה או שאר משקים חמים, וכן משקים חריפים.
לדעת הספרדים, אין לברך אחר שתייתו ברכה אחרונה מכיון שבמציאות שותים רביעית בשיעור ממושך יותר מכדי שתיית רביעית. ואף אם שותה אותו בבת אחת כאשר הוא הצטנן, לא יברך ברכה אחרונה, מכיון שדרך שתיית הקפה הוא כאשר הוא חם. מאידך משקים כמו אייס קפה או אייס תה, שהדרך לשתות אותם כשהם קרים, אם שותה מהם רביעית תוך זמן של כדי שתיית רביעית, שפיר מברך עליהם ברכה אחרונה.
לדעת האשכנזים, לפי דעת הגר"א ניתן לברך ברכה אחרונה כל ששתה רביעית תוך כדי זמן של 4 דקות. עצת המ"ב היא לתת לרביעית האחרון שנמצא בתוך הכוס להצטנן וכן לשתות אותו בבת אחת, ולברך אחריו בורא נפשות. ואם לא עשו את העצה הזאת כתב המ"ב שמנהג העולם לא לברך אחריו. ואמנם על אף שהכרעת המ"ב לא לברך מצינו אצל כמה מגדולי הדורות האשכנזים שנהגו לברך לאחר שתיית הקפה.
ראוי לציין שכאמור, לפי דעת הספרדים לא מועילה עצה זו, מכיון שדרך שתיית הקפה הוא כאשר הוא חם, ולכן אף אם שותה אותו בבת אחת כאשר הוא הצטנן, לא יברך ברכה אחרונה.
וכמו כן, אין כל כך מציאות לברך ברכה אחרונה על משקים חריפים ששותים אותם מאד לאט מחמת חריפותם.
-השותה שיעור משקה הנד בין כזית לרביעית.
הסתפקו הפוסקים האם חיוב ברכה אחרונה במשקים הוא החל משיעור כזית כמו במאכל, או שהוא משיעור רביעית. שיעור רביעית הוא 1,5 ביצה דהיינו 3 כזיתים. לכן עצת מרן השו"ע היא להיזהר ולשתות או שיעור שהוא פחות מכזית או שיעור שהוא שווה לרביעית דהיינו 3 כזיתים. (רביעית הוא נפח של 86 ככ, כגימטריא כוס). אמנם מי שאכן שותה שיעור הנד בין כזית לרביעית לא יברך ברכה אחרונה על אותם המשקים. ומוצאי שבת בהבדלה, שחייבים לשתות מהכוס כמות של רוב רביעית, דהיינו יותר משיעור כזית ופחות משיעור רביעית, יצטרכו לשתות שיעור רביעית בשביל להסתלק מהספק ולברך ברכה אחרונה בלי שום ספק.
ד- ברכה אחרונה על דברים שהם ספק מאכל ספק משקה
-על גלידה, יוגורט, דבש וכדו'
כמו שכבר ביארנו בכמה מקומות יש ספק האם דברים אלו נחשבים למאכל או למשקה. על הצד שזה נחשב למאכל, מתחייבים בברכה אחרונה לאחר אכילתם מהרגע שאכלו מהם שיעור כזית תוך זמן של כדי אכילת פרס, וכך פסק הסטייפלר. מאידך הגרי"ש אלישיב שליט"א וכן פסקו הגר"ע יוסף שליט"א והגר"מ אליהו שליט"א, והאור לציון, שדינם כמשקה ועל כן אין לברך אחריהם ברכה אחרונה. (לדעת הגרי"ש אלישיב שליט"א על אף שדיני כמשקה ניתן לברך אחריה ברכה אחרונה מכיון שהוא פוסק כדעת הגר"א שכל ששותה רביעית תוך כדי זמן של אכילת פרס מתחייבים בברכה אחרונה. והוא הדין בכל זה ביוגורט וכדו', כל שלא לועסים אותו.
על דבש שהוא קרוש מאד נחלקו האחרונים אם הוא נחשב כמשקה או כאוכל. אמנם אם הוא לא מאד קרוש אלא הוא בגדר טופח על מנת להטפיח, ברור שדינו כמשקה.
-על שוקולדים, סוכריות וכדו'
כשאוכלים את אותם הדברים באופן של אכילה, חל חיוב ברכה אחרונה מהרגע שאוכלים ממנו שיעור של כזית בכדי אכילת פרס. אמנם אם מוצצים אותם, אז דינם כמשקה שצריכים לשתות מהם שיעור רביעית במשך זמן של כדי שתיית רביעית, דבר שאינו מציאותי בשום אופן, ועל כן אין לברך אחריהם ברכה אחרונה.
הערה חשובה: אין שום חיוב לאדם להכריח את עצמו לאכול או לשתות שיעור המחייב אותו ברכה אחרונה, אלא אם ברצונו לאכול פחות מכזית, יברך תחילה ויאכל ולא יברך בסוף. אמנם אין לעשות השתדלויות בשביל להיפטר מברכה אחרונה, כגון לחלק את אכילה לשתי סעודות כדי לא להתחייב בברכה אחרונה!
A présent les lois relatives au changement de lieux! (il n'y a pas assez de place pour l'inssérer en entier alors à une prochaine occasion ou pour ceux qui souhaitent le recevoir au complet par mail si D. veut!)
סיכום דיני שינוי מקום באמצע הסעודה
הברכה שמברכים על מאכל מסוים פוטרת את אותו המאכל או את שאר המאכלים שנפטרים בברכתו כל עוד שהוא לא שינה את מקומו. ברגע שהוא משנה את מקומו, הברכה שהוא בירך על המאכל בעודו במקום קביעותו נעקרה, ועליו לחזור ולברך אם ברצונו להמשיך לאכול. ונאמרו בזה הרבה פרטים מה נחשב לשינוי מקום, ומתי אומרים את הדין הזה.
א- מה נחשב לשינוי מקום.
ברגע שהאדם יוצא ממקום קביעותו בו הוא בירך, נחשב הדבר לשינוי מקום. ואמנם זה בתנאי שהוא יוצא מקורת הגג בו הוא נמצא. לדוגמא מי שנמצא בתוך בנין, ויוצא מחוץ לבנין, הדבר נחשב לשינוי מקום. ואפילו אם הוא תיכף חוזר לביתו, הדבר נחשב לשינוי מקום.
הליכה מחדר לחדר באותו בית, אינו נחשב בדיעבד לשינוי מקום. אמנם לכתחילה צריכים להיזהר עד כמה שאפשר לא לעבור מחדר לחדר תוך כדי אכילתו אלא אם כן עשה אחת משני עצות אלו: 1. ברגע שהוא בירך על המאכל הוא כיוון בפירוש שהולך לעבור למקום אחר תוך כדי אכילתו. והוא הדין אם הרגילות שלו היא תוך כדי אכילה לעבור לחדר אחר, שזה נחשב ככיוון בפירוש. 2. אם ממקום שבירך רואה את המקום בו הוא הולך.
לדוגמא, מי שמברך על כוס שתייה במטבח וברצונו להמשיך לשתות אותו בתוך חדר האוכל, אם הוא רואה מהמטבח את חדר האוכל, הדבר מותר אף לכתחילה ובלי שום כוונה מפורשת, ואם לא רואים את חדר האוכל מהמטבח, עליו לכוון בזמן הברכה שברצונו ללכת לאחר מכן לחדר האוכל. ואם הרגילות שלו היא להכין כוס שתייה במטבח ולהתחיל לשתותו ורק לאחר מכן להמשיך את שתייתו בחדר האוכל, על אף שלא כיוון בפירוש בזמן הברכה לשנות את מקומו, מכל מקום הדבר מותר אף לכתחילה. ובדיעבד, שלא היה אף אחד מהתנאים האלו, ושינה את מקומו לחדר האוכל, אין לו לחזור ולברך, מכיון שלדעת הרבה פוסקים כל עוד שהוא נשאר בתוך אותו בית (מתחת לאותה תקרה) זה לא נחשב לשינוי מקום. אותה הדוגמא יתכן להיות גם אם אין ברצונו להמשיך לשתות בחדר אוכל אלא במטבח אלא שתוך כדי שהוא שותה, הוא לרגע עבר לחדר אוכ
