Oui, d'aucuns ont l'habitude dans ces situations de donner une tsedaka et de l'accompagner d'une "formule" que voici:
אמר רבי בנימין, הכל בחזקת סומין, עד שהקדוש ברוך הוא מאיר את עיניהם
Certains, plus prolixes, disent ceci:
אמר רבי בנימין, הכל בחזקת סומין, עד שהקדוש ברוך הוא מאיר את עיניהם. מן הכא, ויפקח אלוקים את עיניה ותרא באר מים, ותלך ותמלא את החמת.
Et enfin, d'autres, vraiment bavards, disent tout cela:
אמר רבי בנימין, הכל בחזקת סומין, עד שהקדוש ברוך הוא מאיר את עיניהם. מן הכא, ויפקח אלוקים את עיניה ותרא באר מים, ותלך ותמלא את החמת. אלהא דמאיר ענני, אלהא דמאיר ענני, אלהא דמאיר ענני. בזכות הצדקה שאני נודב לעילוי נשמת רבי מאיר בעל הנס, זכותו יגן עלינו, למצוא את האבידה שאיבדתי
Il y a probablement une nouvelle version 2015 que j'ignore, je l'imagine allongée de quelques phrases ou ponctuée de formules "ségouliques" du genre Na Na'h Na'hma Na'hman ou autre appel à un tsadik, tout en nouant pieusement son mouchoir (pour ceux qui en ont encore un).
Toutefois, même si la formule de base trouve sa source dans un texte du Midrash (Bereshit raba §LIII, 19 ou 14 selon les versions), il n'y est nullement indiqué que sa récitation pourrait constituer une segoula ou une aide pour retrouver un objet égaré.
Si vous tenez malgré tout à utiliser ce cérémonial, je serais d'avis de donner la préférence à la première version, la plus courte, qui évite de citer un passouk (en raison du problème de Lo'hesh al hamaka).
De toute façon, je doute fort de l'efficacité naturelle de cette démarche, en dehors de l'effet placebo, mais ce dernier n'est pas à négliger, aussi, il n'y rien qui s'oppose fermement à la première formule.